רוחב מוליך לזרם

הנוסחה

I = k × ΔT^0.44 × A^0.725

I הוא הזרם באמפר, ΔT עליית הטמפרטורה ב-°C, A שטח החתך ב-mil רבוע (רוחב × עובי נחושת), ו-k הוא 0.048 לשכבה חיצונית או 0.024 לשכבה פנימית. העמוד פותר עבור A, מחלק בעובי הנחושת (1 oz הוא 35 µm, 1.378 mil) וממיר למילימטרים. ההתנגדות היא ρ × אורך ÷ (רוחב × עובי) כאשר ρ = 1.724e-8 Ω·m ב-20 °C, מוגדלת ב-0.393 % לכל °C עבור טמפרטורת העבודה (סביבה ועלייה).

דוגמה מחושבת: 2 A, 1 oz, עלייה של 10 °C נותנת 0.78 mm בשכבה חיצונית וכ-2.0 mm בשכבה פנימית.

תחום התוקף של הנוסחה

עקומות IPC-2221 מכסות 0.1 עד 35 A, עלייה של 10 עד 100 °C ו-0.5 עד 3 oz נחושת; העמוד דוחה קלט מחוץ להם. IPC-2221 שמרני לשכבות פנימיות, והתקן החדש הנלווה IPC-2152 נחשב למקור טוב יותר; יש להתייחס לרוחב כמינימום ולהרחיב את המוליך היכן שאפשר. יש לבדוק את הנקודה הצרה ביותר במסלול: צוואר פד, מעבר או פין מחבר.

מקור: IPC-2221, תקן כללי לתכנון לוחות מודפסים (סעיף 6.2, קיבולת זרם של מוליך). מחושב בדפדפן. שום דבר לא נשלח לשרת.